ביום לא ידוע בחודש אוקטובר 2009 נתבקש הנאשם לגשת למחלקת כוח האדם בארגון שלו על מנת לשדרג את מכשיר הטלפון הסלולרי שלו. כעבור פחות משבוע פנה הנאשם, נרגז ונרגן, לחברה הסלולרית שלו וביקש, כן כן, אני יודע שהרוחות סוערות אבל אנא, שקט באולם! ולא רק באולם, אלא בעולם כולו! אותו בן בליעל מפוקפק שלפנינו העז, שככה יהיה לי טוב, לדרוש להחזיר לו את המכשיר הישן שלו.
(כתב טלוויזיה, לוחש: ובכן יונית, אנחנו נמצאים כאן בבית הדין הבינלאומי בהאג בשלב הקראת גזר הדין. נדמה לי שלא נגזים אם נאמר שהפרשה שמסעירה את העולם מגיעה היום לשיא חדש. ובכן, הנה השופט ממשיך לדבר).

אב בית הדין: כאמור, לפני מספר חודשים הגיע אלינו עניינו של מר פלוני, אותו טיפוס מוזר, אנרכיסט, קומוניסט! מיליארדי בני אדם מביטים בנו ממש ברגע זה, דרך הטלוויזיה, המחשב או הטלפון הסלולרי ומצפים מבית הדין הנכבד לומר את דברו בסוגיה עקרונית מאין כמותה.

אם לחזור לרגע לתיאור המקרה, דומני שעליי להביא דברים בשם אומרם ולצטט את הביטוי המדויק שמופיע בעדות של הנאשם שביקש, תסלחו לי על השפה הקלוקלת שלי, לשנמך את המכשיר.

מובן שצעד זה, אשר חותר כנגד הסדר הטוב ופוגע בהתפתחות הרבולוציונית של המדע כולו, עורר סערה רבתי. המנכ"ל של חברת הסלולר זימן את הנאשם לשיחה אישית, ובה הציג בפניו את כל הדגמים החדישים והמשוכללים ביותר. הנאשם משך בכתפיו ואמר שהוא, תסלחו לי על הצרפתית שלי, "מעדיף להסתפק במועט". הטענות שלו על כך שבמכשיר יש יותר מדי פונקציות שהוא כלל אינו זקוק להן, גררו מחאה חריפה מצד יצרניות הסלולר שהגישו את התביעה שבנדון. הנאשם – טיפוס מיושן שכמותו – טען שלפי תפיסתו טלפון הוא מכשיר שנועד לניהול שיחות. מובן מאליו שצרות המוחין הזו לא היתה יכולה לעבור ללא תגובה הולמת.

נזק מינורי למוח

לבית המשפט הנכבד הגיעו מיטב אנשי הטכנולוגיה, הפרופסור הנכבדת צ'יפ וצמד הדוקטורים 'סלו' ו'לר' שהוכיחו באותות ובמופתים שלא מדובר ב"טלפון" אלא במכשיר מולטימדיה מתקדם מהדור השלישי שמסוגל לצלם, לקרוא ברקודים ואף להטיל פצצת מימן קטנה וידידותית. בשלב זה טען הנאשם, בהסתמך על מחקר מפוקפק, שהטלפון עלול לגזול ממנו זמן שאותו הוא בוחר לבלות בדרך אחרת. לאחר שטענה זו נדחתה - בבוז כמובן - בחר הנאשם בטקטיקה של הכפשות פרועות וניסה לרמוז שהמכשיר הזה, המעוצב כל כך, עם הממשק המופלא, המכשיר הקסום הזה, כך לטענתו השקרית של הנאשם, עלול לגרום לנזק מינורי במוח. נו באמת. בשלב זה החליט בית הדין הנכבד שיש גבול לכל תעלול. איזה מוח בדיוק יכול להיות לאדם שאיננו מקדש את הקידמה ומאמץ את הצעקה האחרונה?

בסיכומו של יום מבקש בית המשפט הזה להעביר מסר חריף לטכנופובים המעטים שמנסים להשליט טרור על עולמנו הגלובלי. לא עוד דור ישן! לא עוד הסתפקות במועט. יידע כל אדם שחובתו המוסרית היא לשדרג את עצמו לדעת, עד סוף כל הדורות. ובאשר לנאשם, נדמה לנו שהגיע הזמן להסיר את הכפפות ולהלקות את כפות ידיו 140 פעם עם מכשיר המולטימדיה הנפלא שלפנינו. זה כבר ילמד אותו לקח.

עידן רבי הוא סופר ועיתונאי.

תגים: סלולר, עידן רבי, פוסט אורח